עתירה לבג"צ יחד עם עמותת חדו"ש (חופש דת ושוויון) בשמה של אשה חרדית שבית דין דתי השייך לרב העיר קרא להחרים ולנדות אותה רק משום שפנתה לבית משפט אזרחי כנגד שכן שבנה מרפסת ולא הסכימה לקבל את מרות וסמכות בית הדין הדתי.

בית הדין הדתי הוציא נגדה "כתב סירוב" שמשמעותו שהיא מסרבת לדין תורה "מרימה יד בתורת משה" ויש לנהוג בה דין "מוסר" – היינו, לנדות ולהחרים אותה. כתב הסירוב נתלה ברחבי העיר בעשרות, אם לא מאות עותקים בערב יום כיפור. חייה נהרסו בן לילה, היא אינה יכולה להתפלל בבית הכנסת והפכה מטרה להשפלה ובוז, חוויות של יריקה לעברה מצד זרים שמכירים את הסיפור באופן חד צדדי הפכו את היציאות שלה מהבית לנדירות. למרות הישגיהן המצויינים, מסרבים לקבל את בנותיה למוסדות הלימוד בעיר.

מתברר שאין המדובר במקרה יחיד אלא בתופעה שהתפתחה בשנים האחרונות. במקביל למערכת בתי המשפט של מדינת ישראל, הוקמו בתי דין דתיים הפועלים כבוררים על פי דין תורה בסכסוכים כספיים. המנהיגים החרדים פועלים לבסס מונופול של בתי הדין ואוסרים על הציבור החרדי לפנות אל בתי המשפט האזרחיים (אותם הם משווים באופן נלעג ל"ערכאות של גויים"), ומטילים סנקציות של נידויים וחרמות על אלו שעושים כן.

כבוד השופט אליקים רובינשטיין הוציא ביום הגשת העתירה צו המורה למשיבים לענות לעתירה ותגובת היועץ המשפטי לממשלה קיבלה את עמדתנו העקרונית וקבעה כי יש לראות במעשים כאלה עבירות פליליות של שיבוש הליכי משפט, איומים וסחיטה באיומים.

על סירוב בית הספר לרשום את בנותיה של העותרת, הוגש ערר למשרד החינוך בגין שיקולים זרים ופגמים נוספים בהחלטת בית הספר. הערר התקבל ומשרד החינוך הורה לרשום את הבנות לבתי הספר שרצו. למרות הקשיים, הבנות עושות חיל בלימודיהן.