תובענה ייצוגית נגד חברת ביטוח IDI על הפליה בין גברים לנשים בשירות ביטוח

קישורים

ת"צ 8214-05-14 מירב נ' איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ –  תובענה ייצוגית שהגשנו במאי 2014 כנגד חברת ביטוח שמפלה בין גברים לנשים בשירות שהיא מספקת. במשך שנים החברה גובה מגברים 80 ש"ח עבור שירות החלפת גלגל, בזמן שהיא מספקת שירות זה בחינם לנשים. אין המדובר במקרה ספוראדי אלא במדיניות של הפליה מוצהרת ומפורסמת אשר בנוסף לפגיעה הכספית בגברים פוגעת בכבודן של נשים ומנציחה סטריאוטיפים חשוכים של חוסר יכולת ונחיתות נשית. בתביעה דרשנו הפסקה מיידית של האפליה, פיצוי לכל לקוחות החברה הגברים שנאלצו לשלם עבור שירות שניתן לנשים בחינם, ופיצוי לנשים ולגברים שנחשפו לפרסומים המפלים על הפגיעה בזכויות האדם ובחתירה לשוויון בין המינים.

 

מבוא

עניינה של תובענה ייצוגית זו הוא במדיניות ההפליה המוצהרת והמפורסמת שנוהגת חברת הביטוח IDI (הידועה במותגים "ביטוח ישיר" "9 מיליון"), כאשר במסגרת פוליסת ביטוח רכב מקיף גובה רק ממבוטחיה הגברים דמי שירות בסך 80 ₪ עבור שירות החלפת גלגל בעוד שלנשים שירות זה היא מספקת בחינם.

 

הפליה זו במעשי חברת הביטוח (להלן: המשיבה) מודגשת בהשוואה לגבייה השוויונית בפוליסה שמוכרת לדוגמא חברת שגריר באופן עצמאי – דמי שירות בסך 49₪ ללא הבדל מין דת או גזע. ההפרש בגובה דמי השירות בין החברות מראה כי המשיבה לא "סופגת" את הפטור לנשים, אלא "מעמיסה" אותו על שכם לקוחותיה הגברים.

 

הזכות לשוויון הוכרה כזכות יסוד בשיטת המשפט הישראלית. הפסיקה הכירה בסוגי הפליה כגון הפליה מחמת מין, אשר יש בהם משום השפלה ומפרים את הזכות לכבוד הקבועה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. דוקטרינת השוויון מוצאת ביטויה, בין השאר, באיסור הקבוע בסעיף 3 לחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א-2000 (להלן: "חוק איסור הפליה"). סעיף 4 לחוק איסור הפליה, אוסר פרסום מפלה. כוונת המחוקק למגר את תופעת ההפליה האסורה מוצאת ביטויה גם בסעיפים 5 ו- 6 לחוק איסור הפליה הקובעים חזקות ופיצוי ללא הוכחת נזק בתביעה אישית – סעיפים שיוצרים "דרכי קיצור" כדי לעודד נפגעים לפעול כשפגעו בזכותם לשירות שוויוני ולהשתמש בחוק לקידום מטרות חברתיות.

 

מאותה סיבה חוק איסור הפליה נכלל בחוק תובענות ייצוגיות, כדי לסייע ליחידים וארגונים לפעול למען זכויות אדם כנגד הציניות של הגופים המסחריים והשיקולים התועלתניים שמנחים אותם. חוק תובענות ייצוגיות גם מתייחס מפורשות לעסקי ביטוח ולא בכדי. הדין מחמיר עם הנורמות הנדרשות מחברות הביטוח ומודע לפערי הכוחות האינהרנטיים בין הצדדים.

 

לכוונת המחוקק להילחם בכל מישור בתופעת ההפליה הפסולה ביטוי גם בתחום הפלילי. סעיף 9 לחוק איסור הפליה קובע עבירה פלילית שבצידה קנס גבוה. בהצעה לתיקון חוק איסור הפליה, שהוגשה על-ידי שרת המשפטים והיועמ"ש, מוצע להוסיף עונש של שנת מאסר – וכך נכתב בהצעת תיקון החוק:

להחלטת כבוד השופט פרופ' עופר גרוסקופף מתאריך 30.8.2016

"העבירה המוצעת יוצרת כלי נוסף למאבק בתופעה החברתית הפסולה של הפליה, שביסודה חוסר סובלנות ודעות קדומות. הפליה מסוג זה חושפת את הפרט הנחשף אליה לחוויית חיים קשה ומשפילה, פוגעת בזהותו העצמית וחותרת תחת כוחותיה המאחדים של החברה. להפליה זו אין מקום במדינת ישראל היהודית והדמוקרטית שעיקרון השוויון הוא אחד מערכיה המכוננים וזוכה בה למעמד חוקתי. הגבלת יכולתו של אדם אחר ליהנות באופן שווה מהמרחב הציבורי ומשירותים ציבוריים מחמת הפליה פסולה חותרת תחת עקרון השוויון, המבטא הכרה עמוקה בשלמותו האנושית והמוסרית של כל אדם באשר הוא אדם. על כן מוצע לקבוע כי התנהגות זו תהווה עבירה פלילית שבצדה עונש מאסר."

ואכן הפליה מחמת מין אסורה על פי הדין (בארץ ובעולם) בהיותה  מנציחה סטראוטיפים הפוגעים בדמוי הגבר והאשה ופוגעת בשאיפה לשוויון בין המינים. האם נהגת אשה זקוקה לעזרה בהחלפת גלגל רכב יותר מגבר? כל גבר? האם גם גבר נכה או קשיש? מה זה אומר על הדימוי העצמי של גברים שזקוקים לעזרה בהחלפת גלגל? מה זה אומר על הפוטנטיות של נשים? איך זה ישפיע על סיכוייהן בעולם העבודה הטכנית? איך זה ישפיע על הדימוי העצמי של נהגות צעירות?

חברה הנוהגת באנשיה באופן סטראוטיפי, לעולם לא תהיה חברה שוויונית. היטיב לתאר את מעגל הקסמים שבין הסטריאוטיפ להפליה החברתית כבוד השופט זמיר בבג"ץ 6051/95, 6086 רקנט ואח' נ' בית-הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד נא(3) 289 (להלן: פרשת רקנט):

" המוסכמה החברתית היא הקרקע שעליה צומחת ההפליה החברתית: הפליה מחמת גזע, דת, ארץ מוצא, מין ועוד. הסטראוטיפ הוא אויב השוויון. הוא יוצר מעגל קסמים הפועל להנצחת הפליה".​

 הרי אם נאמין כי נשים אינן יכולות להחליף גלגל, איך נתייחס לאשה שמבקשת לעבוד במוסך? או להיות טייסת קרב? וכך אמרה השופטת דורנר בבג"צ 4541/94  אליס מילר נ' שר הביטחון, פ"ד מט(4) 94, 133; להלן: פרשת מילר):

"סגירת מקצוע או תפקיד בפני אדם מחמת מינו, גזעו או כיוצא כאלה, משדרת מסר כי הקבוצה שעמה הוא נמנה היא נחותה, ובכך נוצרת לבנות הקבוצה ולבניה תדמית נמוכה. כך מתהווה מעגל קסמים המנציח את ההפליה. התדמית הנמוכה, שיסודה בשונות הביולוגית או הגזעית, גורמת להפליה, וההפליה מאששת את הסטריאוטיפים המשפילים בדבר נחיתות המופלה".​

והמשיבה? שתי תשובות בפיה. האחת, מצדיקה את ההפליה בשונות הגנטית שבין גברים ונשים, היינו, עבור נשים מדובר בצורך של ממש משום שאינן מסוגלות להחליף גלגל בעצמן, עבור הגברים השירות הוא מותרות ולכן ראוי שישלמו "על הפינוק". התשובה השניה סותרת את הראשונה ולפיה נשים אמנם מסוגלות להחליף גלגל אלא ההצדקה להפליה היא שיקולים עסקיים-תחרותיים במלחמה השיווקית של המשיבה.

 

הצגת גברים ונשים באופן המנציח סטריאוטיפים מגדריים או הצגת נשים כנחותות מגברים ולהיפך, גם אם יש בהן תועלת שיווקית לעסק כזה או אחר, הרי שהנזק שלהן ליחיד ולחברה הוא קשה ומקיף – הן מקבעות את התפיסות החברתיות המסורתיות של גברים ושל נשים ופוגעות בחתירה לשוויון בין המינים. על החשיבות שבניקוי החברה מסטראוטיפים קדומים עומד כבוד השופט חשין בבג"ץ 2671/98 שדולת הנשים בישראל נ' שר העבודה והרווחה, פ"ד נב(3) 630, 650 (להלן – בג"צ שדולת הנשים השני):

"הפלייתה של האישה לרעה הינה רעה חולה המלווה את החברה מימי-קדם, מאות ואלפים בשנים. הפליה מתמשכת זו יצרה אורחות-חיים ואורחות-מחשבה מסוימות, ואלו העמיקו שורש עד שלעתים דומה – על דרך ההפלגה – כי יצרו מעין-מוטציה במערכת הגנטית שלנו. מכל מקום, כולנו ידענו כי אורחות אלו לא ניתן לשרשן מבוקר עד ערב. יתר-על-כן: התמשכותה של ההפליה שנים כה רבות יצרה שכבות של הפליה – זו על-גבי זו – וכך נתגבשה והלכה הפליה מצטברת, הפליה שלבשה מחלצות של מעין-סטטוס. למשל: פשיטא שאישה אינה יכולה למלא תפקיד בצוות-אוויר בחיל האוויר (פרשת אליס מילר); פשיטא שאישה אינה מתאימה לשמש כחברה במועצה דתית (פרשת שקדיאל); פשיטא שאישה אינה מתאימה להימנות עם האספה הבוחרת ברב עיר (פרשת פורז); פשיטא שאישה אמורה לצאת לגימלאות בגיל 60 בעוד אשר גבר יכול שיצא לגימלאות בגיל 65 (פרשת נבו); פשיטא שאישה אינה מתאימה 'לעבוד אחרי השעה 16:00' (פרשת פלוטקין); פשיטא שמסלול ההתקדמות של דיילת-אוויר אינו מגיע – כמסלול ההתקדמות של דייל-אוויר – עד לדרגת כלכל אלא פחות מכך (דב"ע לג/25-3 ועד אנשי צוות דיילי אוויר ואח' – עדנה חזין ואח'); פשיטא שזכותה של אישה להצביע באספות של אגודה-שיתופית-מושב נחותה מזכותו של אישהּ (ע"א 84/64 בית חנניה בע"מ נ' פרידמן ואח'); פשיטא שאישה אינה יכולה להיות 'ראש משפחה' במושב; לקבל 'זכות עבודה' הכרוכה בכך; וכי זכות זו 'שמורה אך-ורק לגברים' (ע"א 89/85 בית חירות – מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' גלזמן) ועוד ועוד."​

ובלשונו של כבוד השופט חשין נאמר – "פשיטא שאשה אינה יכולה להחליף גלגל." המחשבה כמובן מגוחכת, ורק לשם הדגשת האבסורד נחזור לניתוח שעשה כבוד השופט מצא בפרשת אליס מילר להוכיח כשירותן של נשים להטיס מטוסי קרב.

 

בצעדי תינוק חוקקה הכנסת חוקים למיגור תופעת ההפליה מחמת מין ולניקוי הדימויים המגדריים מתפיסות עתיקות וחשוכות – שאין להם מקום בתקופתנו וזרות הן למארג זכויות האדם שבנה המשפט הישראלי ולמעמדה של הזכות לשוויון מגדרי כערך יסוד בשיטתו. היטיב לתאר זאת כבוד השופט חשין במילותיו היפות (בג"צ שדולת הנשים השני):

"סקרנו הוראות-חוקים אחדים והצגנו הלכות שיצאו מלפני בתי-המשפט: הלכות שפירשו חוקים, הלכות ששיכנו עצמן בין-חרכי חוקים והלכות העומדות על רגליהן-שלהן. המכנה המשותף לכל אותן הוראות-חוקים ולכל אותן הלכות היה – והינו – הצורך החברתי הדוחק להכיר בשוויון מעמדה של האשה ולעשות לחיזוקו של השוויון. החוקים הם חוקים 'מתקדמים', וההלכות כמותם.

 

ממעוף-הנשר עשויים החוקים וההלכות להיראות מוזרים-משהו, וכמו אין הם מציגים לפנינו אלא טאוטולוגיה. אני מניח כי יום יבוא וקטנים יִשְֹחֲקוּ לחוקים ולהלכות אלה, חוקים והלכות שגדולים משתבחים בהם כיום.

 

הנה היא זכותה של האישה 'לשכר שווה בעד אותה עבודה' כהוראת סעיף 2 לחוק שכר שווה לעובדת ולעובד (לעיל, פיסקה 33). וכי אין החוק אומר את המובן מאליו?

 

וכי אריזתן של 500 קופסאות ביום שונה אם נעשתה בידי גבר או בידי אישה? וכי דבר-המחוקק לא היה ברור ומובן מאליו אף בטרם נאמר? וכי אמירת המחוקק לא היינו גוזרים אותה מתוך עקרון השוויון עצמו? כך אף באשר לדברו של חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה. וכי אין החוק אומר את שידענו מכבר, שאין להפלות את האישה אך באשר אישה היא? כך שני חוקים אלה וכך כל שאר החוקים. כל אלה החוקים – הם ואחרים זולתם – לא נועדו אלא לביעור מעשי-הפליה בלתי חוקיים שנשתרשו בחברתנו, והוראת המחוקק לא נועדה אלא להשמיע לכל באי-עולם מה נורמות שוררות – וראויות שתשרורנה – במקומנו. דברו המפורש של החוק נועד להצהיר על הצורך לשרש מחיינו נהגים פסולים שדבקו בנו, ולהעמיד את האישה במקום שראויה הייתה לעמוד בתחילת הדרך. אכן, זעיר-שם זעיר-שם יצר המחוקק נורמות חדשות – נורמות שאפשר לא היו מובנות מאליהן – ואולם בעיקרם נועדו החוקים להצהיר על נורמות ובדרך זו לְקַבְּעָן בחיי המשפט ובחיי החברה. ואגב קיבוען של הנורמות מצא המחוקק – ובצדק – להצמיד סנקציות בצד הפרתן, הכול כאמור בכל חוק וחוק.

 

חוקים שהבאנו והלכות שסקרנו נדמו בעינינו לנקודות אור, והאור הוא אור השוויון, שוויון האישה לגבר בכל עניין ועניין. נלך מנקודת אור אחת אל חברתה, ודוקטרינת השוויון תגלה עצמה לפנינו במלוא הדרה."

חוקים טאוטולוגיים אלה בדוקטרינת השוויון אולי אמרו את המובן מאליו, אך אינם רק הצהרתיים – חדשנותם רבה ב"דרכי הקיצור" שקבעו, בסדרי הדין המיוחדים שנועדו לעודד אזרחים להילחם בהפליה גם בתחומי המשפט הפרטי.

 

מטרתה הציבורית של בקשה זו היא לגרום למשיבה לחדול מההפליה החברתית הישירה באופן הספקת שירות הביטוח, לחדול מלפרסמה,  ולתרום להנהגת נורמות של שוויון בעסקי הביטוח בעתיד. ההפליה מחמת מין שנוהגת בה המשיבה, פוגעת בדמוי העצמי ובכבודם של נשים וגברים, בכוחות המאחדים בחברה, בחוש הצדק של הפרט ובשאיפה לקיומה של חברה מתוקנת במדינת ישראל. בית המשפט הנכבד מתבקש להיענות ולאשר את הבקשה לתובענה ייצוגית ולעשות משפט צדק:

"אין לך ערך שבית־המשפט, ולא רק בית־המשפט, הרבה לפאר ולקלס, כמו השוויון. השוויון ־ אמר בית־המשפט – הוא 'מנשמת אפו של המשטר החוקתי שלנו כולו'; 'עקרון מן הראשונים במלכות – משיכמו ומעלה גבוה מכל שאר עקרונות'  ואחד מ'עקרונות יסודיים… אשר הם נחלתן של כל המדינות המתוקנות והנאורות'. על הפגיעה בשוויון אמר בית־המשפט, כי 'היא מהקשה שבתחושות. היא פוגעת בכוחות המאחדים את החברה. היא פוגעת בזהותו העצמית של האדם… אין לך גורם הרסני יותר לחברה מאשר תחושת בניה ובנותיה, כי נוהגים בהם איפה ואיפה'.

יש אומרים, כי השוויון אינו עוד ערך בין ערכי־היסוד של חברה מתוקנת, אלא הוא בעצם התכלית של חברה כזאת, או התכלית של המשפט בחברה, ככל שהמשפט מבקש לעשות צדק." (פרופ' יצחק זמיר ופרופ' משה סובל השוויון בפני החוק, משפט וממשל ה תש"ס עמ' 166).

העובדות

 

הצדדים לבקשה

המבקש, מר רונן מירב, נולד וגדל בעמק הירדן ומתגורר ברעננה. טייס לשעבר בחיל האויר ופעיל בעמותה למען רון ארד, חברו לקורס. בין שאר פעולותיו בעמותה הוא מעביר, בהתנדבות כמובן, הדרכות לבני נוער על נפילתו בשבי של רון ארד. המבקש שירת בצבא קבע בטייסות המבצעיות וביחידת המחשבים של חיל-האויר. המבקש הוא הבעלים והמנכ"ל של חברת נורמטיב בע"מ המציעה שירות של כתיבת תוכנות לניהול עסקים מותאמות באופן אישי, לחברות בארץ ובעולם. למען השלמת הגילוי הנאות, המבקש הוא אחיה הגדול של הח"מ שהינה בעלת ניסיון של כ-20 שנה בתחום המשפט החוקתי-מנהלי ובין השאר מסייעת בהתנדבות בעמותת חדו"ש – לחופש דת ושוויון.

המשיבה,  חברת איי.די.איי ביטוח בע"מ, מספקת מגוון שירותים ביטוחיים וביניהם ביטוח רכב. המשיבה פועלת במותגים – "בטוח ישיר" "הקש על החמש" "תשעה מיליון". המשיבה מפרסמת בשני אתרי אינטרנט – www.9000000.co.il    ובאתר www.555.co.il – פוליסת ביטוח מקיף לרכב הכוללת כיסוי מורחב של גרירה ושירותי דרך נוספים אשר "תינתן כנגד השתתפות עצמית, למעט שירות החלפת גלגל שיינתן בחינם לנשים".   בשני האתרים מוצעת אותה פוליסה (מטעם המשיבה) בהבדל אחד – נותני השירות הם חב' שגריר בע"מ וחב' שחר אסיסטנס בע"מ (ידועה גם בשם "דרכים") בהתאמה.

 

הצעת המשיבה

בתאריך 21.8.13 בשעה 13:30 התקשר המבקש למשיבה במספר 03-5555555 ודיבר עם נציג בשם נדב. המבקש ביקש לקבל הצעת מחיר לפוליסת ביטוח מקיף לרכבו, הכוללת כיסוי עבור כל נהג מגיל 19 ובעל שנתיים רישיון. מר נדב טען כי אין החברה שולחת הצעות מחיר בכתב ופירט את התנאים כדלקמן: עלות הפוליסה השנתית הינה 4630 ₪ והשתתפות עצמית בגובה 1400 ₪. עוד הוסיף הנציג כי הפוליסה כוללת את כל הכיסויים לרבות תוספות שירותים נלווים כגון גרירה, רכב חלופי והחלפת גלגל. בעניין שירות החלפת גלגל הדגיש נדב כי הוא יינתן ללא תשלום לנהגת, אך מנהג ייגבו דמי שירות של 80 ₪.

 

המבקש התרעם על הגישה המפלה של המשיבה הרואה בנשים קבוצה חלשה ונחותה, גישה שצריכה לחלוף מן העולם ולא להשריש סטריאוטיפים קדומים. האם אין קבוצות חלשות באמת שזקוקות לעזרה בדרכים? אם חברת ביטוח רוצה לעזור לקבוצות חלשות האם לא עדיף לעזור דווקא לקשישים או לאנשים חולים או מוגבלים? האם ראוי שחברה המספקת שירות ציבורי תפגע בתדמית הנשים ותציגן כחסרות יכולת? האם ראוי להמשיך להנציח סטריאוטיפים המחלישים את האשה?

 

באותו היום, בשעה 16:30 התקשר אל המבקש נציג המשיבה בשם שלום. לגבי ההפליה מחמת מין בגביית דמי השירות להחלפת גלגל, הפגין הנציג גישה שבתמציתה האחווה הגברית המקבלת באהבה את חולשות המין האחר – "אנחנו הגברים" אין לנו בעיה עם החלפת גלגל אבל נשים לא יודעות לעשות את זה – קיים פער תפיסתי, ו"אנחנו הגברים" מבינים שאשה עם שמלה בלילה צריכה להחליף גלגל… זה לא לעניין.

 

המבקש נפגע והתרעם על המדיניות החשוכה  והפרימיטיבית של המשיבה הפוגעת בחתירה לשוויון בחברה הישראלית, ובחר להתקשר בפוליסה לביטוח רכבו  עם חברה אחרת.

 

 פניה למשיבה ולמפקח על הביטוח

בתאריך 3.9.13 פנתה עו"ד עדנה מירב בשם המבקש למשיבה. במכתב מפורטות עובדות ההפליה המגדרית בפוליסת המשיבה, התשתית המשפטית האוסרת את ההפליה, דרישה למידע נוסף ולהימנעות מהמשך ההפליה ומכל הפליה אסורה נוספת, ופיצוי בגין הנזק למבקש ולחברה הישראלית. מכתב נוסף שלחה עו"ד מירב באותו היום לממונה על אגף שוק ההון הביטוח והחיסכון במשרד האוצר. בנוסף לפירוט העובדות המקימות את ההפליה המגדרית והתשתית המשפטית האוסרת אותה, נתבקשה עמדת המפקח בנושא.

במכתב מיום 17.9.13  עו"ד טל פריאל-מן (סמנכ"ל המשיבה, יועצת משפטית ומזכירת חברה) טוענת בין השאר כדלקמן: "הרציונל מאחורי ההבדל, כפי שתואר במידה מסויימת ו'שפה חופשית' על ידי נציגי חברתנו בפני מרשך, הוא הבדל רלוונטי בין המינים שמצדיק את מתן השירות השונה" עו"ד פריאל-מן ממשיכה לבסס את השונות הגנטית ולטעון כי "בראייתנו, כאשר במרבית המקרים עבור אשה השירות של החלפת גלגל הוא צורך בשל הקושי הפיזי בביצוע ההחלפה (לאו דווקא בלילה), ואילו עבור גבר – הוא מותרות, וזאת בגלל הבדלים פיזיים בין המינים, ולפיכך הפעלת השירות על ידי גבר כפופה להשתתפות עצמית. לאור השונות העניינית בין המינים, ולאור הערך הרב שנשים מייחסות לשירות כזה (להבדיל מגברים), בחרה חברתנו להעניק בגינו הנחה לנשים על דרך של ויתור על השתתפות עצמית."​

עו"ד פריאל-מן מבטלת לחלוטין את התקוממות המבקש כנגד ההפליה ומציינת כי "גם אם יש, כפי שיש תמיד, חריגים ויוצאים מן הכלל לכל כלל, תעריף אינו יכול להיות עד כדי כך פרסונאלי, אך בוודאי שאין כל מקום או הצדקה לעלבון, תחושת אפליה וכיו"ב טענות כמועלות במכתבך."

עו"ד פריאל-מן כל-כך משוכנעת בחוסר הקומפיטנטיות של נשים בהחלפת גלגל שהיא מרחיקה וטוענת כי דוקא גישתו של המבקש נגועה בהפליית נשים – "בקשתך בנסיבות אלה היא דווקא להפלות לרעה נשים, שיידרשו לשלם השתתפות עצמית לקבלת שירות שלרוב אין באפשרותן לוותר עליו על ידי ביצוע עצמי של פעולת החלפת הגלגל."

מוסיפה עו"ד פריאל-מן לחיזוק עמדתה כי "למותר לציין, שבהעדר גביית השתתפות עצמית העלות לחברתנו של השירות גבוהה יותר, כך שאין לנו אינטרס שלא לגבות את הסכום ומדובר בשירות טוב – ותו לא."

כפי שהראינו לעיל, דברים אלה לכל הפחות אינם מדויקים, שכן חלק גדול מהסכום "מועמס" על שכמם של הגברים ולא "נספג" על ידי המשיבה.

 

 סוג ההפליה וחומרתה

   כך לימדנו כבוד השופט חשין בבג"ץ 6845/00 ניב נ' בית-הדין הארצי לעבודה, פ"ד נו(6) 663; להלן: "פרשת ניב") על חומרת ההפליה מחמת מין:

"ואולם עיקר הוא לא בהפליה בתורת שכזו אלא בסוג ההפליה ובעוצמתה של ההפליה, ולעניין זה קבע בית-המשפט כי לא הרי הפליה כהרי הפליה: לא הרי הפליה בהקצבת מענקים כהרי הפליה מחמת גזע, ולא הרי הפליה מחמת מין כהרי הפליה בהענקת רישיונות. הפליה מחמת דת, גזע, לאום או מין היא מן הקשות שבהפליות."​

וכן כבוד הנשיא ברק בבג"ץ 721/94 אל-על נתיבי אויר לישראל בע"מ נ' דנילוביץ , בעמ' 763:

"אכן, כל הפליה פסולה היא, אך בגדרן של ההפליות עצמן ישנן דרגות שונות. חריפותה של ההפליה נגזרת מחומרת הפגיעה בעקרון השוויון. כך, למשל, הננו רואים בחומרה יתרה הפליה על בסיס גזע, דת, לאום, לשון, עדה, גיל. במסגרת זו מעניקה שיטת המשפט הישראלית חשיבות רבה לצורך להבטיח שוויון בין המינים, ולמנוע הפליה על בסיס מין…"​

על חומרת ההפליה מחמת מין מעידים גם ההיבטים הפליליים שלה אותם פירטנו לעיל. על הצעת החוק לקביעת עונש מאסר בחוק איסור הפליה ראו גם המלצות היועמ"ש לבחינת תופעת הדרת נשים מיום 7.5.13 אשר מלמדות על מגמת ההחמרה של המחוקק.

 

עוד על החומרה שבפרסום פוגע המציג נשים כנחותות וחלשות ומגמות החקיקה בתחום, ניתן ללמוד מדו"ח על "הגבלות בחקיקה על פרסום פוגע בנשים  – סקירה משווה" אשר הוגש לוועדה לקידום מעמד האשה בכנסת.

 

הגדרת הקבוצה המיוצגת והנזק

לבית המשפט הנכבד הסמכות להגדיר את קבוצת התובעים הייצוגיים הפוטנציאליים בהתאם לסעיף 10(א) לחוק תובענות ייצוגיות. בשים לב לסוגי הנזק שגרמה המשיבה, נציע כי הקבוצה המיוצגת תורכב משתי תתי-קבוצות:

תת קבוצה ראשונה – מבוטחי החברה הגברים שנעזרו בפועל בשירות החלפת גלגל ושילמו דמי שירות בסך 80 ₪ בכל התקופה שנשים היו פטורות מתשלום. חברי קבוצה זו זכאים לסעד בדרך של השבה על הגבייה המפלה. בשלב זה, אין בידי המבקש את הכלים לכמת את גודלה של הקבוצה ואת הסכומים שנגבו ממנה שלא כדין כמו גם את מועד התחלת ההפליה. אלה יתבררו לאחר שתחשוף המשיבה את הנתונים המצויים בידיה (ומן הסתם גם בידי חברות שגריר בע"מ ושחר אסיסטנס בע"מ אשר סיפקו את השירות בפועל). בית המשפט הנכבד מתבקש להורות למשיבה לגלות את הנתונים הדרושים לבירור הנזק שנגרם לקבוצה זו.

 תת קבוצה שניה – כל הגברים והנשים בישראל אשר נחשפו לפרסום המפלה באינטרנט או קיבלו הצעה הכוללת את התנאי המפלה מנציג החברה או התקשרו בפוליסה המפלה בתקופה בה נהגה המשיבה בהפליה הפסולה, גם אם לא השתמשו בשירות המפלה וגם אם אינם לקוחות המשיבה. כבודם של חברי קבוצה זו נפגע כתוצאה מהמדיניות המפלה והמשפילה של המשיבה ופירסומה, והם זכאים לסעד של פיצוי  בגין נזק לא ממוני שגרמה הפגיעה בזכות השוויון. קבוצה זו כוללת את תת הקבוצה הראשונה וההבחנה ביניהן היא בשל סוג הנזק.

אומדן גודלה של קבוצה זו יכול להיות מוערך באופן גס כפונקציה של בעלי פוליסת רכב רכוש בישראל . כפי שציינו לעיל, בהתבסס על דו"ח המפקח בשנת 2011 מספרם היה מעל 2,000,000 (ראו נספח יח'). בהתחשב בעובדה כי המשיבה היא מחברות הביטוח הגדולות בישראל (ולמעשה נחזית כשתי חברות שונות בשני אתרים), יש להניח כי לאורך התקופה  מיליונים של אזרחי ישראל בחנו את הצעת המחיר שלה כשביקשו ביטוח לרכבם ונחשפו לפרסום המפלה. במאגרי המידע של המשיבה מצויים הפרטים לגבי מקבלי הצעות המחיר ומספר המבקרים באתרי האינטרנט שהיא מפרסמת, ונקל יהיה בידה לספקם. לפיכך מתבקש בית המשפט להורות למשיבה לגלות למבקש את הנתונים הדרושים לבירור גודלה והרכבה של קבוצה זו.

 

סעיף 20(ה) לחוק תובענות ייצוגיות קובע את סמכות בית המשפט לפסוק פיצויים בתובענה ייצוגית בשל נזק שאינו ממוני. הערכת הנזק שנגרם מהפגיעה בזכות השוויון נעשית על ידי הערכת סוג הפגיעה וחומרתה (ראו עוד: א. ריבלין, "פיצויים בגין נזק לא מוחשי ובגין נזק לא ממוני – מגמות הרחבה", ספר שמגר, מאמרים, חלק ג', התשס"ג-21 2003 בעמ' 57. ; ד. ברק-ארז, עוולות חוקתיות, ההגנה הכספית על הזכות החוקתית; י. ביטון ״כאבים באזור הכבוד׳ – "פיצוי בגין פגיעה בזכויות חוקתיות, משפט וממשל ט תשס״ו).

 

בהקשר זה נביא את דבריו של כבוד הנשיא  ברק על החשיבות שבמיקום זכויות האדם בראש סדר העדיפויות הלאומי למרות המעמסה הכספית  –

"הרטוריקה של זכויות אדם צריכה להיות מכוסה במציאות המעמידה זכויות אלו בראש סולם העדיפויות הלאומי. הגנה על זכויות אדם עולה כסף, וחברה המכבדת זכויות אדם צריכה להיות נכונה לשאת במעמסה הכספית" (ברק, בספרו הנ"ל, כרך ג, פרשנות חוקתית (נבו, תשנ"ד) 528).​

ועל מיגור ההפליה וחשיבותו של השוויון גם ביחסים בין פרטים הוסיף בדיון הנוסף בפרשת רקנט בעמ' 355:

"זכויות אדם עולות כסף. הבטחת שוויון עולה כסף. לרוב הדרישה לתשלום ה'מחיר' באה כלפי השלטון… אך מקום שזכויות האדם, כמו השוויון, חלות ביחסים בין פרטים, הם אלה שצריכים לשאת במחיר הנדרש… זהו מחיר שכדאי וצריך לשלמו כדי להבטיח את היותנו חברה שומרת זכויות אדם ומכבדת שוויון. בוודאי כך כאשר הדרישה לשוויון נקבעה במפורש על-ידי המחוקק."​

 כפי שפירטנו לעיל, במקרה שלנו הנסיבות חמורות במיוחד:

  • המשיבה פוגעת בזכות השוויון שהינה זכות יסוד חוקתית אשר הפסיקה הדגישה כי אין די בפיצוי סמלי אלא דרוש פיצוי הולם שישמור על מעמדה ויבטא את ההכרה בתחושות ההשפלה והצער המלוות לפגיעה בה.

  • הפלייה מחמת מין הינה מהחמורות שבין ההפליות.

  • הפליה ישירה המתבטאת במדיניות מוצהרת ולא מקרה ספוראדי.

  • פרסום ההפליה והצגת האשה כחסרת יכולת ונחותה מעצב את דעת הקהל ומשריש סטראוטיפים חשוכים אשר מניעים את מעגל הקסמים של ההפליה החברתית.

  • שירות ביטוח הינו שירות ציבורי אשר חלות עליו חובות מוגברות

  • פער אינהרנטי ביחסי הכוחות בין חברת הבטוח למבוטח

  • המשיבה נוהגת במדיניות המפלה מעל לשלוש שנים ומסרבת לפניות לחדול מכך.

 

ניתן לאמוד את הנזק שנגרם לקבוצה זו גם כפונקציה של תקציב הפרסום של המשיבה שמושקע בפרסום המפלה. בתחילת 2012 החליטה המשיבה להחליף את משרד הפרסום איתו התקשרה, והתפרסמה כתבה באתר גלובס ובה היקף התקציב ואישור המשנה למנכ"ל המשיבה לנתונים המפורסמים בה. כך מתברר, כי בשנת 2011 עמד תקציב המשיבה על 26.4 מיליון דולר שהינם כ- 92 מיליון ₪. המשיבה נוהגת בהפליה הפסולה לפחות בשלוש השנים האחרונות – ולפיכך הסכום שמשקיעה המשיבה בפרסום עולה על 276,000,000 ₪.

כפי שציינו, סוג ההפליה וחומרת נסיבותיה יחד עם היקף הפרסום וגודלה של הקבוצה הנפגעת מביאים להערכת הנזק במאות מיליונים. העובדה שהמשיבה סירבה למסור למבקש נתונים וכן אופיו הלא ממוני של הנזק מקשים על אומדנו. לפיכך, בשלב זה של ההליך ועל דרך הזהירות נעריך את הנזק שנגרם לתת הקבוצה השניה בכ- 100,000,000 ₪.

 

במקרה של הפליה ישירה הקבועה בתנאי הפוליסה, התשתית העובדתית  משותפת לכלל חברי הקבוצה ולכן הדרך היעילה הינה איחוד בירור השאלות המשפטיות בדרך של תובענה ייצוגית. הסכום הנמוך של הנזק הממוני ואופיו של הנזק הלא ממוני, דורשים את כוחה של הקבוצה על מנת להצליח להתמודד כנגד המשיבה – חברת ביטוח מהגדולות בישראל; וכפי שביטא זאת כבוד השופט חשין ברע״א 3128/94 אגודת שיתופית בית כנסת רמת-חן נ׳ סהר חברה לביטוח בע״מ, פ״ד נ( 3) 281, 303:

״אכן, חברת הביטוח והמבוטח־בכוח אין הם שווי זכויות: זו מן הנפילים והוא מקטני ארץ. וקטני ארץ, חכמים מחוכמים ככל שיהיו, אין בכוחם לעמוד כנגד הנפילים."​

אך אם ישתמשו קטני ארץ בחוכמתם לאחד את כוחם – יוכלו לנפילים. על ההצדקה לאישור בקשות לתובענות ייצוגיות בתחום הביטוח עומד י. אליאס בספרו "דיני ביטוח" :

"תחום הביטוח הוא תחום ראוי ליישומה של התובענה הייצוגית. השיקולים המונחים ביסוד התובענה הייצוגית, יפים גם לתחום הביטוח. פערי הכוחות בין הצדדים לחוזה הביטוח, הערכים הבלתי שווים המוחלפים ביניהם (כסף כנגד הבטחה המותנית בקרות אירוע עתידי), אחידות החוזה, מורכבותו, וגורמים רבים נוספים, שתוארו בהרחבה לאורך חיבור זה, חושפים את המבוטח הבודד, ואת ציבור המבוטחים בכללותו, לכוחו העדיף של המבטח. המציאות הוכיחה כי מבטחים מסוימים אינם מהססים לעשות שימוש לרעה בכוח זה. מציאות זו אף הובילה את בתי המשפט למתוח ביקורת חריפה על נורמות ההתנהגות של מבטחים מסוימים אשר לעתים מתחמקים מלקיים את התחייבותם לשלם את התגמולים בכל מיני טענות חסרות יסוד משפטי ומוסרי. פעמים רבות הסתבר כי פעולה בלתי הוגנת של מבטח, כגון פירוש בלתי סביר ותלוש מן ההקשר של הוראה בפוליסה, לא כוונה אל המבוטח הבודד בלבד, אלא חצתה את כל שורת המבוטחים. זאת ועוד. מבנה שוק הביטוח בישראל המושתת על מאות אלפי מבוטחים בלתי מאוגדים מחד-גיסא, וארבע-חמש קבוצות ביטוח דומיננטיות הנהנות משיתוף פעולה בדרכים פורמאליות ובלתי פורמאליות מאידך-גיסא, עלול לעודד מבטחים מסוימים לנגוס באופן מתון אך שיטתי בזכויותיו של כל מבוטח בנפרד, מתוך הנחה שאותו מבוטח לא יטרח להגיש תביעה מפאת שיעורו המוגבל של הנזק. בדרך זו עשוי המבטח להתעשר על חשבון ציבור המבוטחים. יוצא אפוא, כי בכל המקרים שבהם הנזק של המבוטח הבודד הוא קטן אך סך הנזק הכולל שנגרם לקבוצת המבוטחים הוא גדול – מהווה התובענה הייצוגית כלי חשוב בהגנה על האינטרס של ציבור המבוטחים."​

פסק הדין בתובענה הייצוגית

ב- 23.08.18, קיבל כבוד השופט פרופ' עופר גרוסקופף, תובענה ייצוגית שהגשתי נגד חברת ביטוח בגין הפליה מחמת מין ופגיעה בכבוד האדם.

בפסק הדין קובע כבוד השופט כי הנתבעת – איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ (הידועה בשמות "ביטוח ישיר" ו- תשעה מיליון") – נהגה בהפליה אסורה, כשהציעה לציבור ביטוח רכב מקיף, הפוטר נשים מתשלום עבור שירות החלפת גלגל, בעוד שגברים נדרשו לשלם עבור השירות.

לאחר הגשת התובענה הייצוגית הודיעה חברת הביטוח כי החליטה לפטור מתשלום עבור השירות גם את המבוטחים הגברים.

פסק הדין קיבל את טענותינו וקבע כי ההפליה של חברת הביטוח "מבוססת ומבססת סטריאוטיפים והבניות חברתיות באשר לחלוקת התפקידים המגדרית בין 'האישה' ו-'הגבר' בחברה". עוד קובע פסק הדין כי כאשר יוצאים מנקודת ההנחה של חברת הביטוח כי נשים בממוצע חוות "קושי פיזי משמעותי עד כדי חוסר יכולת של ממש" בפעולת החלפת גלגל, ולפיכך מעניקים להן את השירות בחינם, "הרי שקצרה הדרך לכך שנשים אף לא ינסו להחליף גלגל וסופה בהרחקתן של נשים מפעילות שכרוכה במאמץ פיזי".

כבוד השופט פרופ' עופר גרוסקופף מוסיף כי "למדיניות זו, המנציחה תפיסות מגדריות מפלות ופערים בין המינים, עלות חברתית רבה. ודוק, מדיניות המבחינה בין נשים לבין גברים שביסודה נימוקים סטריאוטיפים, גם אם היא מטיבה עם ציבור הנשים בטווח הקצר, מהווה הפליה פסולה. אפילו אם נשים רבות מעדיפות הסדר זה, כנטען על ידי הנתבעת, אין בכך כדי להעיד שהמדיניות מוצדקת. פעמים רבות אותן הבניות חברתיות הן גם אלה אשר לא מאפשרות לזהות את הפגיעה הכרוכה בפרקטיקה הנדונה".

כבוד השופט קיבל גם את טענתנו כי התפיסות המגדריות המפלות אינן פוגעות רק בנשים וכי גם גברים המתקשים לעמוד בציפיות החברתיות הנובעות מתפיסות מגדריות אלו עלולים להיפגע. "כך, למשל, גבר הנזקק לשירותי החלפת גלגל עלול לחוש תחושת השפלה, לאור פרקטיקה מפלה כדוגמת זו בה נקטה הנתבעת, שכן עולה ממנה לכאורה כי 'גבר' צריך להיות מסוגל להחליף גלגל בעצמו, ולא להיזקק לשירותי הנתבעת."

כבוד השופט פרופ' גרוסקופף קובע בפסק הדין כי על חברת הביטוח לפצות את הציבור על הנזק שגרמה בהפליה האסורה בה נהגה, ומחייב אותה בתשלום 1,100,000 ש"ח לקרן לניהול וחלוקת כספים שנפסקו כסעד בתובענות ייצוגיות. כבוד השופט גם נענה לבקשתנו כי הכסף ייוחד לפעילות המקדמת שוויון מגדרי בישראל והעצמת נשים.

עוד קובע פסק הדין גמול לתובע המייצג (מר רונן מירב) בסך 100,000 ש"ח, ושכ"ט עבורי כבאת-הכוח המייצגת בסך 300,000 ש"ח.